סמכות עניינית לדון בתביעה הצהרתית לקביעת זכאות לקבלת כספי פוליסת הביטוח ע"ש המנוח

בתיק שבפניי הגישה התובעת תביעה לפסק דין הצהרתי וצו עשה, במסגרתה נדרש בית המשפט להכריע מי זכאי לקבלת כספי פוליסות ביטוח מנהלים הרשומות על שמו של המנוח מר מ. פ. ז"ל.

בד בבד עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה לצירוף הנתבעת 1 והנתבעת 2 כנתבעות.

מנגד, טענה ב"כ הנתבעים 1 ו-3 כי יש לדחות את התביעה מחמת היעדר סמכות עניינית.

רקע להגשת התביעה:

1. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ומר מ. פ. ז"ל (להלן: "המנוח") נישאו בשנת 1980, והתגרשו בשנת 1992. מנישואיהם אלו נולד למנוח ולנתבעת בנם המשותף, הנתבע 3, (להלן: "הנתבע 3 / בנו של המנוח"), אשר כיום הינו כבן 26 שנים.
2. בשנת 1997 נישא המנוח לתובעת (להלן: "התובעת") בנישואים אזרחיים. ביום 10.7.05 חתמו המנוח והתובעת על "הסכם פירוד". ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין, בפועל לא התגרשו עד לפטירת המנוח.
3. למנוח היו מספר פוליסות ביטוח מנהלים בחברת הביטוח "***" בע"מ.
4. הנתבעת 2 היא חברת הביטוח (להלן: "חברת הביטוח") שביטחה את המנוח בחמש פוליסות נשוא התביעה דנן.
5. להלן סדר האירועים והעובדות הנדרשות לעניינו:
6. במסגרת התביעה עתרה התובעת כי ביהמ"ש יורה על ביטול ההוראה בפוליסת הביטוח על פיה הנתבעת הינה המוטבת בפוליסות הביטוח, ויקבע כי היא הזוכה היחידה בכל כספי פוליסות הביטוח של המנוח, וזאת מכיוון שהמנוח אמר לה כי הורה על שינוי המוטב לשמה וככל הנראה עקב טעות של סוכן חברת הביטוח לא שונתה הפוליסה בהתאם. בנוסף, עתרה התובעת לקבלת מחצית מכספי הפוליסה מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג מאחר ולטענתה המנוח והיא נותרו נשואים וחיו יחד כבני זוג עד יום פטירתו של המנוח. התובעת עתרה כי בית המשפט יקבע שהמחצית הנותרת שייכת לעיזבון המנוח ויש לחלקה בהתאם לצו הירושה, דהיינו בינה לבין הנתבע 3.
7. במסגרת כתב ההגנה שהוגש על ידי בנו של המנוח, הנתבע 3, בלבד, טען הלה כי יש לדחות את טענות התובעת. לטענתו, המנוח בחר להותיר את הנתבעת, אמו, כמוטבת בפוליסות הביטוח באופן מכוון ומתוך ידיעה מלאה מאחר והוסכם בין המנוח לבינה כי היא תעביר את הכספים לידי בנם המשותף, קרי, לידיו. נוסף על כך, נטען כי התובעת והמנוח נותרו נשואים אך לא חיו כזוג מזה שנים רבות, ואף במסגרת הסכם הפירוד ביניהם משנת 2005, הוסכם כי לתובעת לא יהיה כל חלק בפוליסת הביטוח של המנוח.
8. חברת הביטוח הגישה כתב הגנה על דרך של "טען ביניים" ועתרה כי ביהמ"ש יורה לה למי מהטוענים עליה לשלם את כספי פוליסות הביטוח, וייתן צו גודר הקובע לא ניתן יהא לתבוע ממנה סכום כלשהו בכל הקשור לכספים אלו.
9. לטענת התובעת, לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בתביעה, וזאת מהטעמים הבאים:
10. מאחר ולטענת התובעת הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט למשפחה, לו הסמכות אף להורות על צירוף הנתבעים 1-2 כצדדים לתביעה מהטעם שצירופם ייעל את ההליכים ויסייע לבית המשפט בבירור מלא של הסכסוך.
11. בתגובה, טענו הנתבעת והנתבע כי לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות עניינית לדון בתביעה, וזאת מהטעמים הבאים:
12. היה ובית המשפט יקבע כי הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, נטען כי אין לקבל את בקשת התובעת לצירוף הנתבעת כצד לתביעה, וזאת מאחר והיא אינה בעל דין נדרש או הכרחי לאור העובדה שהמחתה את זכויותיה לידי בנו של המנוח ביום 28.8.13.
13. במסגרת עיקרי טיעון שהגישו הצדדים נטענו טענות נוספות באשר לשאלת הסמכות וצירוף הצדדים כנתבעים.